אולי ההפרדה האכזרית והמפלצתית מכולן היא ההפרדה החוקית. ניקח לדוגמה  את גדר ההפרדה, היא בנויה ממתכת ומחוטי חשמל, בחלק מהמקומות מבטון, אבל אפשר לטפס מעליה אם אתה מתאים פיזית לעשות זאת. לכן, מעבר לגדר החיה, גדר חוקית נבנתה. החוקים המאפשרים לחייל במחסום לבדוק מי יכול להיכנס או לצאת, ואני לא מדבר עכשיו על כניסה למדינת ישראל כי למדינת ישראל יש זכות למנוע את הכניסה, אלא על תנועה בתוך הגדה, תנועה של פלסטינים לקרוביהם. ל-100 כפרים יש אדמות בצד הישראלי של הגדר והם מותרים להגיע אליהן רק פעמיים בשנה. כמות הבירוקרטיה שהם נצרכים לסבול בשביל זה היא כזו שרובם נוטשים את אדמתם למתנחלים. החוקים של הכנסת עובדים על בקשה אישית וזה מתאים לחוק הישן, החוק המודרני עובד לפי שטח ולא משנה מי האדם שגר שם. יישום אישי של החוק הוא מה שהחוק המודרני דחה בגלל שהוא יצר המון זוועות ועוולות, והיום אנחנו מיישמים חוקים ליברליים מודרניים לישראלים ועוזבים את הפלסטינים לחוקים לא דמוקרטיים, צבאיים ומדכאים.

the attempt to equate Israel’s security actions as an act of apartheid completely disregards the reality of the raging Second Intifada which was ongoing ten years ago. Fencing out the terrorists served as a legitimate exercise of meeting Israel’s right and obligation to defend and protect her people.
The response was an outcry that Israel was interfering with the lives and livelihood of the Palestinians near the fence line and was taking steps to separate the Israelis and Palestinians.
In truth, what Israel built was a security barrier, movable upon the cessation of terrorism, an integral part of achieving an everlasting peace between Israel and the Palestinians.

לקריאת העמדה במלואה